ימ"ר מרכז נ' רגואן

החלטה

1.המבקש נעצר על ידי משטרת ישראל ב- 2.5.11 בגין חשד למעורבותו ביבוא סמים מסוכנים לישראל מקולומביה. המבקש הובא לבית המשפט להארכת מעצרו ב- 3.5.11, 8.5.11, ו-15.5.11. בסופו של דבר המבקש שוחרר מבלי שיוגש נגדו כתב אישום.

2.במועד מעצרו של המבקש, 2.5.11, נערך חיפוש על גופו וכן נערך חיפוש בביתו וברכבו. על גופו של המבקש נתפס סך במזומן של 5,150 ₪. מביתו ורכבו של המבקש המשטרה תפסה טלפונים ניידים, מסמכים שונים, כרטיסי סים, מחשבים ניידים, וכן כסף במזומן המוסתר במקומות שונים בביתו לפי הפירוט הבא :

א.33,800 ₪

ב.10,000 ₪

ג.38,550 דולרים ארה"ב

3.בפני בקשה להחזרת כל התפוסים שבידי המשטרה לידיו של המבקש. בסעיף 3 לבקשה מטעם המבקש נאמר :

"במסגרת מעצר המבקש נתפסו תפוסים רבים מביתו, בין השאר נתפס סכום כסף מזומן בסך כולל של כ- 250,000 ₪, מחשבים ניידים, טלפונים סלולאריים וכו'"

מתוך עיון בחומר החקירה עולה שהכספים במזומן שנתפסו בעת החיפוש על גופו, בביתו וברכבו של המבקש הם כפי שפורט לעיל, ולא 250,000 ₪ כפי שמצוין בבקשה.

4.הבקשה להחזרת התפוסים הועברה לתגובת המשיבה אשר מסרה תגובה לבקשה ב- 20.7.11. בתגובה נאמר שהמשיבה מתנגדת להחזרת התפוסים וכי בכוונתה להגיש בקשה להמשך החזקת התפוסים מעבר לשישה חודשים. בתגובה נמסר שהמבקש שמר בחקירתו על זכות השתיקה ולא מסר גרסה לגבי מקור התפוסים שנתפסו. המשיבה טוענת שהרכוש שנתפס הושג בעבירה או שימש לביצוע עבירה. כמו כן, במסגרת הפרשה נעצר אזרח קולומביה שהגיע לישראל, נחקר וגורש למדינת המוצא.

5.קבעתי דיון בפני במעמד הצדדים. הדיון התקיים ב- 22.9.11 ובמהלכו הוגשו לעיוני ארבעה נספחים סודיים שסומנו על ידי כ- מ/1 עד מ/4. כמו כן, קיבלתי לעיוני גם את חומר החקירה המצוי בידי המשטרה. בא כח המשטרה הדגיש שחרף שחרורם של המבקש וחשוד אחר בפרשה, אזרח קולומביה שנעצר בישראל, הרי שהחקירה לא נסתיימה ולא ניתן לחושפה בשלב זה בהיותה "תלויה בגורמי חוץ" (פרוט' עמ' 27 ש' 6 – 12, עמ' 28 ש' 9 – 11). בא כח המבקש טען שמאחר והמבקש שוחרר ממעצרו ולא הוגש כתב אישום, הרי שאין מקום להמשיך להחזיק את התפוסים.

6.לאחר עיון בחומר החקירה שבידי המשטרה ובנספחים הסודיים (מ/1 עד מ/4), וכן לאחר שקילת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין הבקשה להחזרת החפצים התפוסים להידחות.

7.סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן "הפקודה") קובע את התנאים לתפיסת חפצים על ידי המשטרה :

"32.(א)רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה."

בפסיקה נקבע כי הביטוי "חפץ" שבסעיף 32 (א) לפקודה כולל בתוכו גם "כסף" (רע"פ 5007/00 אברהם נ' מדינת ישראל, פורסם ב-"נבו", ניתן ב- 12.10.2000). סעיף 33 לפקודה קובע את סמכותה של המשטרה להחזיק חפץ שהגיע לידיה לפי סעיף 32 לפקודה עד אשר יוגש לבית המשפט. סעיף 34 לפקודה קובע את סמכותו של בית משפט שלום לתת צו בענין התפוס על ידי מסירתו למי שתובע זכות בתפוס או לאדם פלוני או שינהגו בו בדרך אחרת.

סעיף 35 לפקודה קובע כדלקמן :

"35.אם תוך ששה חודשים מיום תפיסת החפץ על יד המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע."

8.החפצים נשוא הבקשה שבפני נתפסו בלילה שבין 2.5.11 ו- 3.5.11, כך שעדיין לא חלפו ששת חודשים האמורים ברישא של סעיף 35 לפקודה. ניתן להאריך את התקופה לפרק זמן נוסף, וזאת גם אם לא הוגש כתב אישום. יחד עם זאת, סמכות התפיסה של המשטרה כפופה לביקורת שיפוטית ובכל מקרה יש לערוך איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת החפצים המאפשרים את ביצועם (בש"פ 6689/99 עובדיה נ' מדינת ישראל פ"ד נד (2) 464, 470). כמו כן, לא הרי תפיסת חפץ כהרי המשך ההחזקה זו. לפיכך, לא די שתפיסת החפץ נעשתה בעילה מבוררת אלא יש לבחון אם הפגיעה נעשתה לתכלית ראויה ואם המשך החזקת החפץ בידי המשטרה אינו פוגע בבעל הזכות בחפץ במידה העולה על הנדרש (רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל פ"ד נג (3) 312, 323).

9.במסגרת עריכת האיזון בין זכות הקניין של המבקש לבין ההגנה על האינטרס הציבורי על בית המשפט להתחשב בתכלית הקונקרטית המונחת בבסיס תפיסתו של החפץ. התכליות העיקריות העשויות לעמוד מאחורי דבר תפיסתו של חפץ לפי הוראות הפקודה הן שלוש במספר : תפיסה לצורך מניעה – דהיינו תפיסת חפץ שקיים לגביו יסוד סביר כי הוא עשוי לשמש לביצוע עבירה (ראו סעיף 32 (א) לפקודה) ; תפיסה לצורך הבטחת אפשרות חילוט עתידית (סעיף 39 לפקודה) ; תפיסת חפץ לצורך הצגתו כראיה במשפט (סעיף 32 (א) לפקודה (ראו : בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם ב-"נבו", כבוד השופטת פרוקצ'יה). משנתבררה תכלית (או תכליות) תפיסת החפץ ששחרורו מתבקש, על בית המשפט לקבוע האם ניתן להשיג תכלית קונקרטית זו על דרך של קביעת "חלופת תפיסה" , היינו על ידי שחרור החפץ בתנאים הבאים להבטיח את מימוש תכלית התפיסה וזאת על מנת להביא לפגיעה פחותה בזכות הקניין של בעל הזכות בחפץ התפוס (בש"פ 9469/09 זיאדנה נ' מדינת ישראל, פורסם ב-"נבו", ניתן ב- 3.12.09 פסקה 5 להחלטתו של כבוד השופט פוגלמן).

10.בענין שבפני החקירה טרם הסתיימה. מדובר בפרשייה שעניינה ייבוא סמים לישראל מקולומביה. המשיבה טוענת שהחקירה תלויה גם "בגורמי חוץ" ושהרכוש שנתפס הושג בעבירה או שימש לביצוע עבירה. מעיון בחומר החקירה עולה ששני מחשבים ניידים כבר הוחזרו לידי אשתו של המבקש. המשטרה טוענת שהתכלית בהמשך החזקת החפצים התפוסים הינה מניעת שיבוש חקירה מצד המבקש על ידי העלמת הכסף וכן רצונה של המשיבה לחילוטו בעתיד.